ההיסטוריה של הסרת שיער

משחר ההיסטוריה האדם מנסה ומצליח להסיר את שיער גופו. החל באבנים חדות, דם של בעלי חיים, דבש, שרף, אפר, חוטים, שמן ועוד בתקופת האדם הקדמון ועד לטכנולוגיות החדשניות ביותר של ימינו כאשר הבולטת שבהן היא הסרת שיער בלייזר. לא ידוע במדויק מתי ומדוע החלו בני האדם להסיר שיער, אך כן ידוע, וזאת ע”פ ממצאים במערות פרה-היסטוריות, שהאדם הקדמון עוד השתמש באבנים חדות במיוחד כדי להסיר שיער.

הסרת שיער בעת העתיקה

במצריים העתיקה, הייתה תודעה עמוקה לנושאים הקשורים לאסתטיקה, ידוע למשל כי המצרים הקדמונים הסירו שיער בכל הגוף. מגילות פפירוס שהתגלו מאותה תקופה (1500 לפנה”ס), מספרות על הרגלי הסרת השיער וכן הן מציגות מרשמים לחומרים מסירי שיער, הכוללים בין היתר משחות על בסיס דם ושומן של בעלי חיים כמו צבים, תולעים ואף היפופוטמים. כבר אז נשים השתמשו בשעווה העשויה מסוכר, מים, לימון ודבש, ואילו הגברים נעזרו בסכינים מאבן חלמיש ולאחר מכן מנחושת ומברזל. בנוסף, נמצאו באזור חפצים שכנראה שימשו כסוג של פינצטה קדומה.

בבבל שבמסופוטמיה, בנוסף לרחצה וטבילה בשמן שהפכו את התרבות הזו לאחת הראשונות שעסקו בבישום ובקוסמטיקה, הסרת השיער הייתה הרגל שבשגרה. ביוון העתיקה השתמשו במשחה סמיכה בשם “דרופקס” העשויה מחומץ ואדמה כדי להסיר שיער, ואילו הנשים ברומא הסירו את שיער הערווה שלהן כבר בגיל צעיר. המרחצאות הציבוריות ברומא כללו חדרים להסרת השיער עם כל הציוד והחומרים הדרושים לכך, כמו דרופקס, פינצטות ושעווה על בסיס שרף וזפת.

בסין, הסרת השיער היוותה סימן להיגיינה ולטוהר, ובהתאם לכך אנשי דת עברו טקסים שבהם גולח כל שיער ראשם (ראו זאת בציורים על מערות מוגאו הידועות גם כמערות אלף הבודהות ובמערות דוּנְחְוָאנְג שבסין). בהודו, להסרת השיער היו שורשים חושניים והשפעות ארוטיות, באותה התקופה השתמשו בסכינים מנחושת וכן בחוטים כדי להסיר שיער.

גם המוסלמים נהגו להסיר שיער בעזרת חוטים, בהתאם למסורת המוסלמית, להסרת שיער יש משמעויות של טיהור הגוף. נשים מוסלמיות נהגו מאותה סיבה להסיר שיער ערווה ושיער מבית השחי. הורדת השיער בחוט התפשטה לאסיה, אפריקה ולאזורים נוספים שהיו תחת השפעת האסלאם. הסרת שיער במפשעה הן אצל גברים ובעיקר אצל נשים, הייתה מאוד פופולארית, נשים מוסלמיות נהגו להסיר שיער ערווה בטקס שכלל נשים נוספות. אפשר לראות איך מנהג זה היה חלק חשוב בתרבות האסתטית של האסלאם כאשר ב’סיפורי אלף לילה ולילה’ הסולטאן ציין לשבח אדם שהמציא שיקוי להסרת שיער. בחלק מארצות ערב, במיוחד בטורקיה שם השארת שיער באזורים מוצנעים נחשב לחטא מוסרי, החמאם הפך למקום מרכזי שבו נשים וגברים עוסקים בהסרת שיער מאזורים שונים בגוף.

הסרת שיער בימי הביניים עד העת החדשה

בימי הביניים באירופה, הגברים חדלו מלהסיר שיער, אולם הנשים המשיכו בכך, והחומרים הפכו ליותר ויותר חזקים עד כדי שימוש בסיד וארסן. טירות רבות באירופה הציעו חדרים שבהם האורחות יכולות להוריד שיער, ובתקופת המלכה אליזבת, נשים אף הסירו שיער מהחלק העליון של המצח. אחת השיטות הבולטות באירופה באותה התקופה כללה גם שריפת השיער תוך שימוש באבן סיד ושריון צב.

בתקופת הרנסנס, גברים חזרו במידה מסוימת להסיר שיער מגופם, אולי בשל תמונות אומנותיות שהחלו להתפרסם במערב היבשת האירופית ובהן הנשים נראו ערומות וללא שיער ערווה. יצירות נודעות בסגנון זה היו “שלוש תודות” של רובנס ו”הולדת ונוס” של בוטיצ’לי. במקביל, בצפון אמריקה במאה ה-19, נשים השתמשו באפר להסרת שיער, ואילו גברים השתמשו בפינצטה. אולם עוד לפני גילוי אמריקה, הילידים האינדיאנים נהגו לגלח את שיער הפנים מהגבות ואף מהריסים, תוך שימוש בפינצטות וסכינים העשויים מקונכיות.

ראשיתן של השיטות המודרניות

לאחר אלפי שנים של הסרת שיער בשיטות מאולתרות שונות, ספר צרפתי בשם ז’אן ז’אק פרט המציא בשנת 1762 את מכונת הגילוח הראשונה שהורכבה מידית ומקצה מתכתי שתפקידו היה גם להקל על התהליך וגם להימנע מחתכים. בסוף המאה ה-18 המציאו פיזיקאים שיטה שמסירה גם את שורשי השערות באמצעות מחטים מיוחדים בשילוב עם חומצה גופרתית. בארה”ב, באמצע המאה ה-19 הוצעו לממכר אבקות מיוחדות להסרת שיער.

בשנת 1903 המציא קינג ג׳ילט את המכונה הראשונה שכללה סכיני גילוח לשימוש חד פעמי הניתנים להחלפה. בשנת 1931 המציא הקולונל ג׳יקוב שיק את מכונת הגילוח החשמלית (היבשה). החל מאותה תקופה והלאה, התפתח במרץ שוק הסרת השיער, התפרסמו חדשות לבקרים מוצרים חדישים ומבטיחים, החלו להופיע משחות להסרת השיער המכילות חומרים כימיים שמתקיפים את הקרטין והורסים את זקיקי השיער באופן יעיל למדי, וכן הושקו מכונות גילוח מיוחדות לנשים.

חדשנות טכנולוגית מואצת

הטכנולוגיה המתחדשת והמתפתחת במחצית המאה האחרונה, הובילה לחידושים גם בתחום הסרת השיער. קצת לפני שהחלו שנות ה-50 כבר הומצאה הסרת שיער חשמלית, ובשנת 1958גורדון גולד חקר גלים מיקרונים והגה רעיון מבריק להשתמש בהבזקי אור מוגברים למטרות אסתטיות, מה שהיום נקרא שיטת הלייזר. בשנת 1960 הרולד מיימן פיתח את פטנט לייזר האודם המבוסס על גבישי אודם מלאכותיים לשימוש דרמטולוגי אולם רק בשנת 1994 שני רופאים בשם ד”ר אנדרסון וד”ר גרוסמן החלו להשתמש בשיטת הלייזר להסרת שיער. בעשור האחרון טכנולוגיות הלייזר התפתחו באופן חסר תקדים הודות לביקוש רב מצד נשים וגברים כאחד. שיטת הלייזר עברה מהפכים וחידושים וכן הולידה שיטות דומות (אם כי הרבה פחות יעילות) להסרת שיער המבוססות על אור.